לָלֶכֶת שֶׁבִי אַחֲרֵי שִׁירֵי אֵהוּד מָנוֹר: מִפְגָּשׁ לְתַלְמִידִים/וֹת

כשאהוד מנור כתב שירים לילדים,
הוא חזר לילדותו בבנימינה, ולכן כינה אותה "ילדותי השניה".
"מילותיו האישיות… הן קולו הפרטי,
קול אינטימי, חושפני ורגיש,
אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים"
(ועדת פרס ישראל, תשנ"ח, 1998).
נוסף להיותו פזמונאי, מתרגם ושדרן,
הוא כתב מילון מחורז ילדים,
בו הוא מגדיר מילים בפשטות, האופיינית לו.

אהוד מנור נחשב לפזמונאי הפורה ביותר במדינת ישראל
ותרומתו לזמר העברי רבה ומשמעותית.
במפגש נאזין לתוצרים המוסיקליים האישיים שהפכו ללאומיים,
לשירים שהולחנו בידי מלחינים ישראלים בולטים
ביניהם נורית הירש ומתי כספי
ונראה מה קדם למה: המילים או המנגינה?
בין השירים שנאזין להם:
בשנה הבאה, אחותי הקטנה, מי אוהב את השבת,
אבניבי, חי, אין לי ארץ אחרת ועוד.

ניתן לשדרג את המפגש
להופעה לילדים, לבני נוער (במסגרת "ייחודו של יוצר) ולמבוגרים
בהשתתפות:
הזמרים רויטל רביב ואהר'לה סייקס (ביחד ולחוד),
הפסנתרן גלעד שפירא
ואני, כמובן, בהנחייה ובנגינה (בחליל ובחליליות).