ביולי 1965 הועלה בתיאטרון החמאם המחזמר שירי המגילה ביוזמתו של שמואל בונים.
המחזמר היה ציון דרך בתרבות הישראלית וציון דרך בהתפתחותו המוסיקלית של זלצר.
שירי המגילה היה המחזמר הראשון מפרי עטו של זלצר
והיווה את אקורד הפתיחה לכתיבה תיאטרלית של המלחין.
בהרצאה אעמוד על תרומתו של המחזמר בהיבט הבימתי בכלל ובהיבט המוסיקלי בפרט.
המחזמר הועלה בעידן של אופנת פריחת מחזות הזמר בישראל והושר ביידיש, ולמרות העלאתו בשפה זרה הוא הצליח מאד.
כתוצאה מהצלחתו כתביו של מאנגר נכנסו לתודעה הישראלית והחל תהליך של תחיית שפת היידיש.
ב- 9.10.1968, שלוש שנים אחרי הפקתו בארץ,
הוא הועלה ב- Golden Theater בניו יורק במשך 78 הופעות,
ובכך היה המחזמר הישראלי הראשון שעלה על בימות ברודווי.
המחזמר הושר ביידיש עם דברי קישור באנגלית בכיכובם של בני משפחת בורשטייין.
העלאת המחזמר בברודווי הייתה הישג גדול לאומי ופרטי של האמנים,
והיא השתלבה עם תחיית תרבות היידיש והכליזמר
שפרחה בארצות הברית משנות השבעים.
בהמשך הוא הוצג באירופה פעמים אחדות.
שירי המגילה הינו המחזמר המצליח ביותר מבחינה בינלאומית בין כל מחזות הזמר שהלחין זלצר.
המחזמר נבחר לפתוח את תיאטרון יידישפיל בישראל בשנת 1987.
התיאטרון מעלה מדי כמה שנים את המחזמר,
ואף יעשה זאת בתקופה בה ייערך הכנס השנתי של ימי המוסיקה היהודית.
הצלחת המחזמר נזקפת לשילוב בין יצירתו של מאנגר (הפורים-שפיל שבגולה)
לבימוי (הישראלי) של שמואל בּוּנים
ולתזמור הנאו-עממי של דב זלצר המחדש את הפורים-שפיל
ביחד עם תרבות המוסיקה הישראלית הפופולרית.
בונים ציין שדובי זלצר הלחין מוסיקה עסיסית, מתנגנת,
גם עליזה וגם עצובה בטעם מאנגר.
בתכנייה שחולקה לקהל נכתב:
לחנֵי השירים והמעברים המוסיקליים מבוססים על ניבים וסולמות המקובלים במוסיקה היהודית,
אולם כוונת המלחין הייתה להעלות חומר זה מנקודת ראותו של מלחין ישראלי.
בהרצאה אבחן אמירה זו לאור שירים שונים במחזמר.
לאחר הבאת הדוגמאות המוסיקליות
אוכיח כי המוסיקה במחזמר הינה מפגש סגנונות ססגוני,
אשר יאפיין את זלצר בהמשך דרכו.
למעשה, כשם שהעלאת המחזמר ביידיש היה מפגש בין מסורות תרבותיות,
כך גם זלצר הלחין את המחזמר. המוסיקה משלבת מוסיקה
בסגנון חסידי, ישראלי ואף קלאסי-אופראי.
כך נוצר מחזמר בטעם זלצר.
בהרצאה אצטט מתוך ראיונות שקיימתי עם המלחין אודות המחזמר.
