פיצה, גלידה איטלקית, פסטה, מוסיקה, יהדות וישראליות –
כל המרכיבים הללו היו במשלחת מיוחדת מבית הספר מכל"ל רמת גן בשנת 2007.
ההופעות המוסיקליות לקהילה היהודית בשבוע שבין יום השואה
ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קיבלו נופך מיוחד בתאריכים אלה.
סיור שילב בין עשיית מוסיקה (כיתת אמן עם איל לרנר והכנה לקראת העלאת המחזה המוסיקלי "תגלית החלילית"),
סיורים מוסיקליים (פארק חליל הקסם, לה סקלה, מוזיאון כלי הנגינה)
וטיול באתרים באיזור (במילאנו, בג'נובה, בפורטו פינו, בקאמולי).
רגעי השיא של "אנסמבל שיא" מפורטים כאן:
השיר "שלום עליכם" בעיבודו של גיל אלדמע ליווה אותנו כל הטיול:
כבר במטוס שרו חברי המשלחת את השיר,
בקידוש בערב שבת שערכה קהילת ג'נובה (גנואה) במיוחד לנו.
שרנו אותו לאות תודה גם למאבטחים האיטלקים הנחמדים שאיבטחו את הטיול המודרך ביום שבת.
הצגת המחזה בג'נובהנפתחה אף היא עם שיר זה, בנגינה ובשירה.
הפעם חרגתי ממנהגי, וגם אני ניגנתי בהופעה, כפי שניתן לצפות בווידאו המצורף:
המחזה "תגלית החלילית" הוא מחזה פרי עטי, והוא נכתב במיוחד לאירוע הזה.
בכתיבת המחזה חבשתי את כל הכובעים המקצועיים שלי: מנצחת האנסמבל,
רכזת מגמת המוסיקה של בית הספר מכל"ל, מחזאית, סופרת וקריינית.
זהו מחזה חינוכי מוסיקלי על מקומו של כל אחד בחברה ועל הוויתור.
הוא כתוב בצורה מחורזת וקטעי הנגינה משולבים בתוכו.
המחזה נכתב בעברית ותורגם לאיטלקית מחורזת בידי דניאל שלו.
טעימה קלה מהטקסט העברי:
/vault/taglit_story_text.pdf
המחזה לכל המשפחה הוא מפגש מוסיקלי מרתק על משפחת החליליות.
דרך המחזה נערכת היכרות עם סוגי החליליות השונים,
תוך האזנה ליצירות מופת מהתקופות השונות שנכתבו לחליליות.
קטעי הנגינה משובצים במחזה המוסיקלי והם כללו את מיטב הרפרטואר היהודי
(שלום עליכם, כן בקודש, אדון עולם וניגון חסידי),
שיר עם איטלקי (הכובסת היפה)
ויצירות מפורסמות (שירו של פפגנו מתוך חליל הקסם/ מוצרט; מעוף הדבורה / רימסקי-קורסקוב,
חלום מתוך תמונות ילדות / שומאן ועוד).
התארחנו אצל חברי הקהילה היהודית במילאנו ובג'נובה,
וכך זכינו לראות את החיים האמיתיים באיטליה.
ההופעה הראשונה היתה בפני ילדי בית הספר של הקהילה היהודית במילאנו.
כיתות ה' מילאו את האודיטוריום שבבית הספר.
ההתרגשות היתה בשיאה, הן בקרב תלמידי האנסמבל והן בקרב התלמידים,
כאשר ניגנו את "אדון עולם" הצטרפו התלמידים בשירה, בעברית.
נגינת התלמידים, המחזה המוסיקלי ונגינתו הווירטואוזית של איל סחפו את כולם.
בחזרות היה מעניין לקשר את המילים הרבות שאנו מכירים משפת המוסיקה,
שהינן מילים בשפה האיטלקית היומיומית.
היום שאחרי ההופעה הוקדש לסיור במילאנו ולמעבר לג'נובה.
יום זה חל ביום הולדתי בלוח השנה העברי.
בראשית היום הופעתי בתשורה צנועה ומרגשת מחברי המשלחת, סבונים מיוחדים.
בהמשכו קיבלתי מתנות מוסיקליות שלא תסולנה בפז:
ביקרנו באופרה "לה סקלה" ובמוזיאון לכלי נגינה.
המוזיאון עשיר בכלי נגינה מתקופות שונות.
באותה התקופה סיימתי עזרה בהפקת הספר "כלי הנגינה" מאת עדו אברבבאיה, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
כלי הנגינה "יצאו" מתוך הספר אל המוזיאון.
התרגשות אחזה בי בייחוד כשמצאתי "פסנתר ג'ירף", לאוטות "סיאמיות" ועוד כלים מתקופות קדומות.
אחרי התמקמות והיכרות עם המארחים בג'נובה, שמנו פעמינו לתפילת ערב שבת בבית הכנסת בג'נובה.
הקהילה היהודית הקטנה אירחה אותנו בלב חם ואוהב.
בקידוש שנערך לכבודנו אחרי התפילה שרנו את "שלום עליכם" בשלושה קולות.
כל הקהילה התרגשה מהשירה המוסיקלית היפהפיה.
יום שבת הוקדש לטיול בטבע. היינו בפורטו פינו, בפארק "חליל הקסם",
הטבול בפסלים מתוך האופרה מעשי ידיו של האמן מנואל לוצאטי.
ביקרנו גם בעיירה קאמולי ובנמל של ג'נובה.
את הערב סיימנו באכילה משותפת במסעדה איטלקית עם התפריט האולטימטיבי לילדים: פיצה מרגריטה.
במהלך כל הסיור השגחנו על 15 תלמידים-ילדים.
כדי לשמור על כולם, בלי להשאיר אבידות בשטח, ערכנו "מסדר" התפקדות.
ההופעה בג'נובה היתה התעלות רוחנית.
חברי האנסמבל הופיעו על "הבמה", הצמודה לארון הקודש והקהל ישב בתוך בית הכנסת.
ההופעה נפתחה בשיר היהודי "כן בקודש", כשאיל שר סולו כחזן מהתיבה.
נגינת החליליות הוסיפה לשיר ליווי מרטיט.
היום האחרון לשהותנו בסיור המוסיקלי היה ערב יום הזיכרון.
לפני הצהריים ערכנו טקס קצר באולם בבית הכנסת.
הטקס היה מרגש ועוצמתי, בייחוד לאור העובדה שאנו נמצאים בגולה.
הטקס תרם לתחושת השתייכות יהודית וציונית לתלמידים הצעירים.
התמונה בראש העמוד מצולמת אחרי הטקס,
ובה משתתפים כל חברי המשלחת המבוגרים מימין לשמאל:
אסנת גולדפרב-ארזואן, הרצל שגיא, רבי יוסף מומיליאנו, ואיל לרנר, אורלי הוברמן ושולמית אלעד.
אחריו ביקרנו במוזיאון השואה הצנוע שמעל בית הכנסת.
טיסת הלילה החזירה אותנו בשלום למדינת ישראל ביום העצמאות, יום הולדתה ה- 59.
מצורף מכתבו של רב קהילת ג'נובה, רבי יוסף מומיליאנו:
אכן זה היה מסע עתיר חוויות, אותן לא נשכח בשנים הבאות,
מסע שהשאיר בליבנו – השותפים – זכרונות ייחודיים,
להם זכינו פעם בחיים.
