שיר פופולרי כולל מילים, לחן ועיבוד.
המעבד מעצב את השיר לגירסתו הסופית לקראת השמעתו.
אפשר לראות במעבד כ"חומר ביד היוצר".
ברצותו – מלבישו בשמלת כלה, ברצותו – בג'ינס קרוע.
העיבוד כולל פתיחה, מעברים וסגיר בעלי מלודיה מקורית,
המתכתבים עם השיר.
בזיכרון הקולקטיבי אנו זוכרים את הפתיח של "בארץ אהבתי"
שעיבד מוני אמריליו,
את התרועה של "יש לי חג" / נעמי שמר בעיבודו של יצחק גרציאני
ואת "הבלדה לחובש" בעיבודו של שמעון כהן ועוד.
עד תקופת הבארוק ניתן היה לנגן ולשיר כל יצירה בכל הרכב.
קול הסופרן יכול היה להיות מושר או מנוגן בכל כלי (בעל המנעד המתאים).
עם התגבשות האידאומטיקה של הכלים,
ההרכב ניתן בידי המלחין ולא שינו אותו.
י.ס. באך מעבד יצירות של ויוולדי לכלי מקלדת,
וכך הוא עושה לעצמו קורס מזורז, אך מקיף, בכתיבה ליצירות.
במאה ה- 19 – העיבודים לכלי המקלדת רבים.
במובן מסויים העיבוד לשיר הפופולרי הוא המשך ישיר לתופעה הזו,
אולם קולו של המעבד אינו ידוע, הולך לאיבוד.
הקרדיט אליו נחבא אל הכלים.
בהרצאה אשמיע דוגמאות מוסיקליות מתוך הזמר הישראלי.
הרצאה במסגרת כנס החורף של האיגוד הישראלי למוסיקולוגיה,
ההרצאה התקיימה בתאריך 15.02.2016,
במכללת לווינסקי לחינוך, תל אביב.
