בשכונה מוסיקלית גרים שני נגני חליליות ורביעיית כלי קשת. מה קורה כאשר יום אחד מגיע שכן חדש המנגן על הגוף? ומה רבה המהומה כאשר שני הבנים – נגן החליליות והמתופף על הגוף – רוצים לזכות בחברותה של הילדה היחידה בשכונה…? במי היא בוחרת? ולמה?
השכן החדש הוא ילד תמים שמדבר בחרוזים. לעומתו – נגן החליליות נחשב לגזעי. הניגודים ביניהם מתגלים באופיים ובנגינתם: בעוד שנגן החליליות מנגן על כלי נגינה שצליליו בעלי גובה מוגדר, האחר מתופף על גופו, כשהמקצבים הם העיקר מבחינתו:
"כל המקצבים / שמיד אדגים / גם קצרים גם ארוכים תמיד הם תואמים / מַקישים כאן בִּמְדויק כי זהו לא משחק "
לשני הבנים (בעלי השם הזהה) יש מטרה אחת והיא – לזכות באהבתה של חברתם על ידי הבלטת המומחיות שלהם: האחד בנגינה בחלילית והאחר בתיפוף על הגוף. למרות הקנאה והתחרות הגדולה ביניהם מצליחה בסופו של דבר אסנת לפשר בין השניים ולהובילם למסקנה ששיתוף פעולה בין חברים מוביל להצלחה: "איך אני גורמת להם להבין/ שמנגינה מורכבת מצלילים וּמִמקצבים?/ איך אני גורמת להם להתחבר/להבין שכל אחד משלים את האחר? "
ובמוסיקה: גובה ומקצב יחדיו מרכיבים מנגינה; כל אחד משני המרכיבים קשור במשנהו.
"המנגינות היפות שניגנתי / אם אודה בפה מלא / כוללות תמיד מקצב, בלי שהרגשתי / ואת זה רק עכשיו אני מגלה / אני לא מאמין שאני מדבר בחרוזים / וזה מדגיש ששיתוף הפעולה הוא שם המשחק עם חברים."
הקונפליקטים והתחרותיות שבין המקצב למנגינה מוצגים באמצעות יצירות מוסיקליות.
ניצוח, כתיבה, נגינה ומשחק: אסנת גולדפרב-ארזואן;
חליליות ומשחק: אמיר תירושי/ איל לרנר;
תיגוף (תיפוף על הגוף) ומשחק: אייל גלזנר;
רביעיית מיתרים: רביעיית ספיר.
הקונצרט בוצע לראשונה במסגרת סדרת "כל צלילי הקשת" של התזמורת הקאמרית הישראלית באוקטובר 2007 .
לאור הצלחת המופע הוא ממשיך לרוץ במסגרת קאמרית ברחבי הארץ. הוא מותאם לכל המשפחה ולילדים בגילאי 5-12.
לצפיה בפרומו על "טובים השנים" יש ללחוץ כאן
לצפיה בביקורות על "טובים השנים" יש ללחוץ כאן
