גיליון מס' 4 (אוגוסט 2020)
עורכת: ד"ר שוש זאבי
הוצאת רסלינג
החוברת הרביעית של 'פעימות'
משמשת במה לתשעה חוקרים
הבוחנים את סימני הדרך של ז'אנר האופרה המתפתחת בארץ ישראל.
עד כה לא הוצעו מחקרים מקיפים בנושא זה,
אולי מכיוון שהדרכים הפואטיות של ז'אנר האופרה
היו נחלת מעטים יחסית.
אולי מכיוון שהוא לא נחשב מחדש תרבות
אלא ז'אנר המאחד בתוכו נוסטלגיה לעולם שסימל,
בעיקר, את הצד החברתי־הבורגני
יותר מאבן שואבת של שפות הבעה משולבות.
במרחב של החברה הישראלית התפתח ושגשג בד בבד
במרחב של השפה העברית,
ולצד הסיפורת,
השירה והתיאטרון התהוו גם האופרה, המחזמר והמחזה העבריים.
מאמר זה מבוסס על עבודת דוקטור
שנכתבה במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר־אילן
בהנחייתה של פרופ' מרינה ריצרב.
העבודה אושרה בחודש ניסן תשע"ט.
המאמר פורסם בכתב העת באוגוסט 2020
וזיכה את מחברת המאמר, ד"ר אסנת גולדפרב ארזואן
בפרס ע"ש ד"ר נתן שחר, שהוענק בתאריך 28.6.2022
תקציר המאמר:
המאמר יבחן כיצד מעוצבת ההוויה הלאומית הישראלית דרך מחזות הזמר?
מהו תפקידה של המוסיקה בעיצוב המסרים התרבותיים והלאומיים?
שאלות אלה תיבחנה באמצעות המחזמר הישראלי הראשון, קזבלן (1966).*
שנותיה הראשונות של מדינת ישראל עמדו בסימן של בניית תשתית תרבותית.
עידן חדש הפציע על האמנויות המציגות (תיאטרון, מחזות זמר וסרטים) בישראל
בתחילת שנות השישים של המאה העשרים.
ב- 17.09.1964 עלה המחזמר שלמה המלך ושלמַי הסנדלר בתיאטרון הקאמרי.
הצלחתו האדירה הובילה להפקת מחזות זמר שאפתניים בארץ
תוך הקפדה על איכויות בינלאומיות, אשר את מרביתם הפיק גיורא גוֹדיק.
בתחילה הופקו מחזות זמר מברודווי,
למשל גבירתי הנאווה וכנר על הגג.
בהמשך הוא החליט לעבד את המחזה קזבלן למחזמר.
הן המחזות המיובאים והן המקוריים
שיקפו את תהליך האמריקניזציה של החברה הישראלית באותה התקופה.
זלצר היה חלוץ הפעילים בישראל בסוגת אומנויות הבמה
והוא אחד מעמודי התווך היוצרים בסוגה זו.
זורמן מצהיר כי "זלצר יצר בשנות השישים את התשובה הישראלית לז'אנר הפופולרי של המיוזיקל."
המלחין היה במקום הנכון בזמן הנכון:
הוא סיים את לימודיו בארצות הברית, מעוז המחזמר, ושב ארצה.
באינטואיציה גבוהה של גודיק
(שתסתבר כמוצדקת) הוא הזמין את זלצר
להלחין את קזבלן ומאז הכל היסטוריה.
המוסיקה היא השופר המבשר על תהליכים חברתיים טרם הבשלתם למעשים קונקרטיים.
מחזות הזמר דנים גם בנושאים חברתיים
שעלו על סדר היום באותה התקופה,
למשל בבעיות קליטת העלייה,
בהווי העולים בני עדות המזרח ובמפגש ביניהם לבין התושבים הוותיקים בארץ.
על רקע זה נכתבו קזבלן (1967), איי לייק מייק (1968) למוסיקה מאת זלצר,
אל תקרא לי שחור (1972) וסלאח שבתי (1988).
נוסף על כך, התכנים האמריקניים
שחלחלו למוסיקה הפופולרית הישראלית
סיפקו תחליף אטרקטיבי לדמות הצבר שנסדקה,
ואף ניסו לגבש זהות לאומית עדכנית ומודרנית.
זלצר יבא ארצה את מודל המחזמר האמריקני, לדוגמא המחזמר
קזבלן שהוא גירסה ישראלית לסיפור הפרברים האמריקני.
המוסיקה במחזמר נותנת את הטון לעלילה
ומעצבת באמצעותה זהות וחוויה מאחדת.
נושאים אלה ואחרים ידונו בהרחבה במאמר.
*. קזבלן נחשב למחזמר הראשון שנכתב במקור בעברית, בשונה משלמה המלך ושלמַי הסנדלר, שתורגם מגרמנית.
לקריאת המאמר: https://peimotjournal.co.il/issue/4/the-musical-kazablan/
לצפיה בטקס הענקת הפרס ע"ש נתן שחר
