תלמידה: "אני מצטערת, אבל כמעט שלא התאמנתי מהשיעור הקודם."
מורה: "מה קרה?"
תלמידה: "היה לי עומס גדול בשיעורי בית ובמבחנים, ולכן לא התפניתי להתאמן."
דו שיח מוכר, נכון?
לכאורה, התלמידים צודקים.
יש להם מבחנים, עבודות להגשה, ואולי החשוב ביותר: חיי חברה.
מעולם איני שופטת אותם או מרצה להם על חוסר התוצאות בתקופות של חוסר התמדה יום-יומית.
את זה הם יודעים גם בלעדַי…
במהלך שנת הלימודים קיימות תקופות עמוס רבות.
אם נשכיל ללמד את התלמידים ניהול זמן
ולתעדף אותו
נצייד אותם בכישורי חיים מהותיים.
עיסוק במוסיקה תורם רבות לעיצוב כישורי החיים של א/נשים בכל הגילים.
התמדה, משמעת עצמית, ניהול זמן ותכנונו,
תכנון סדרי עדיפויות ועמידה בלוח זמנים
הם רק חלק מכישורי החיים הרבים המושגים דרך לימוד כלי נגינה.
המשך רציף של פעילויות בתקופות עומס,
התמודדות עם מצבי לחץ, נחישות ומחויבות לעשיה.
כשמגיע אלי וידוי דוגמת פתיחת המאמר,
אני מוצאת זאת כהזדמנות פז ללמד ניהול זמן בצורה נבונה.
מה אני עושה וכיצד אני משכנעת אותם?
אני מציעה להם לתכנן זמן ללימודים,
להקצות גם זמן לאימון מוסיקלי
ואיך ומתי להשתמש בסלולרי
וכיצד להימנע מהישאבות לזוללי הזמן.
בזמן שמוחם, לכאורה, נח מהכנת העבודה או מההתכוננות לבחינה,
הוא עסוק בפעילות אחרת, הנגינה.
כתוצאה מכך הם גם לומדים, "מתאווררים"
וגם נשארים במשטר האימונים.
התמדה היא כלל ראשון בכללי המשחק בלימודי הנגינה.
אני דוגלת בהחדרת הנגינה לסדר היום הקבוע.
תלמידַי המתחילים (בחלילית סופרן)
שומעים ממני את המנטרה כי יש לנגן "במנות קטנות,
שלוש פעמים ביום, כמו תרופה".
בשלבי הנגינה הראשונים קטעי הנגינה קצרים,
לכן כל אימון הוא קצר ונגינה מספר פעמים ביום היא נגינה, שלכאורה, בלתי מורגשת.
זהו אימון קצר, מתומצת ומרוכז,
וכך הוא חודר לחלק בלתי נפרד מהפעולות היומיומיות הקבועות.
במוסיקה בכלל ובנגינה בפרט יש ביטוי פנימי נפשי רב.
לומד/ת הנגינה מפתח לעצמו/ה בחלוף הזמן
שפת ביטוי נוספת,
שתלווה אותו בכל חייו,
ולה יש משמעות עצומה.
שיא הביצוע המוסיקלי אמור להשתקף בקונצרט.
בקונצרט נמצא/ת התלמיד/ה לבד על הבמה.
לעיתים הוא/היא מלווה ואם מתמזל מזלו/ה
הוא/היא מנגנ/ת באנסמבל או בתזמורת כלשהיא.
על מנת להופיע על הבמה, לבד, יש צורך בביטחון עצמי.
האדם במאה העשרים ואחת הוא רפרזנטיטיבי.
עמידה מול קהל הינה דבר בסיסי.
הניסיון הבימתי הנצבר כתוצאה מהופעות במהלך שנות לימודי כלי הנגינה,
מפתח את בטחונו, מסייע לו בזכרון הרצף של ההרצאה
(פעמים רבות הקונצרט הוא בעל פה)
ואף בבניית המופע עם רגש מוסיקלי.
כאנשי חינוך מוסיקלי
חובה עלינו לצייד בפני התלמידים בכישורי החיים האלה.
מי יתן וילכו עימם לאורך שנות בגרותם וערכם לא יסולא בפז.