אני זוכרת את היום בו הורַי נתנו לי
את זכות הבחירה בין חוג בלט
(בו רקדתי שנתיים ואהבתי אותו)
לחוג חלילית (חוג חדש).
כשהיינו ילדים, מרביתנו הלכנו,
במקרה הטוב, לחוג אחד בלבד.
כיום כמעט כל ילד לומד בחוג אחד לפחות.
שפע החוגים לילדים מציב בפנינו הזדמנות פז
ללמד אותם בזכות הבחירה
(כי לא תמיד אפשר "גם וגם", אפילו טכנית),
אחריות והתמדה
לצד ההנאה ופיתוח הכישורים האישיים שלהם.
חוג הוא כייף.
חוג יכול להיות חגיגה,
מקום לפריחה אמנותית,
להתלבטות וליצירתיות.
אבל אם הסיבה להשתתפות בחוג היא כי
אמא רשמה אותנו /
כי החבר/ה הטוב/ה משתתפ/ת בו,
הילד/ה עלול/ה לא בהכרח להנות שם,
והנשירה ממנו תהיה מהירה.
חשוב לזכור כי הבחירה לא ניתנת בידי הילדים במרבית שעות היממה:
מטלות בית הספר וחוקיו,
כללי הבית אינם מאפשרים מרחב פעולה רחב.
בחירת חוג יכולה סוף סוף להיות הבחירה שלהם,
לכן תנו להם אותה.
כהורים, עלינו להעניק להם את זכות הבחירה
ולכוון אותם
בין שפע החוגים המוצע היום.
קיימים קריטריונים רבים לבחירת חוג,
ויש לקחת בחשבון את אישיותו של ילדנו ואת צרכיו.
חשוב לזכור שהילדים הם המרכז
והם אינם אמורים להגשים את חלומותנו.
עלינו לכוון אותם לחוגים הנכונים להם מבחינת
אישיותם, צרכיהם,
כמובן בהתחשב ליכולות הכלכליות שלנו
וקשיי הלוגיסטיקה הכרוכים בבחירת אותו החוג.
פעמים רבות אני נשאלת:
מה עדיף:
ילד שמתמיד בחוג מספר שנים
לעומת ילד המחליף חוג מדי שנה?
לדעתי, אין דגם אולטימטיבי.
לכל פעולה ישנן יתרונות וחסרונות
וכל ילד מבטא את אופיו ורצונותיו בדרך זו.
ילד שמתמיד בחוג מספר שנים
מתמקצע בנושא ומגיע להישגים,
אולם אינו חושף עצמו לתחומים אחרים.
לעומתו, ילד המחליף מדי שנה חוג
נחשף לתחומי דעת רבים
ואוסף מעגלי חברים חדשים.
מנגד ניתן לאמר שהילד מתפזר….
כל ילד ונטיות ליבו.
כלל שכדאי לקבוע בראשית השנה הוא שחוג הינו שנתי.
ברגע שנופלת הבחירה על החוג המסויים,
נתמיד בו במהלך כל השנה.
כהורים מוטלת עלינו החובה ללמד אותם כישורי חיים.
ברגע שאנו לוקחים על עצמנו פרוייקט,
אנו עושים אותו עד תומו.
בדומה לזה חוג.
בעת משבר חשוב להיות איתו ולצידו,
אולם חשוב גם ללמד אותו מהי אחריות, התמדה
וכיצד ניתן לפתור משברים.
פעמים רבות הסיבות להחלטה של ביטול החוג
הן סיבות משניות (אם כי אסור להקל ראש בהן),
אך זהו שיעור חשוב לחיים איך לצלוח משברים.
בהצלחה ובהנאה!
