המאמר מתמקד בשירי המשוררים שהלחין צביקה (הנריק) פיק,
מוזיקאי עתיר כישורים: זמר, נגן (פסנתרן, כנר, גיטריסט ומתופף), מלחין ומעבד.
הסגנון המוזיקלי שפעל בו שייך לסוגת הפופ הישראלי.
המילים שבהן הוא השתמש לשיריו נכתבו בידי משוררים ופזמונאים.
ההפרדה בין השירים אותם הוא הלחין לעצמו
לעומת השירים אותם הוא הלחין לַאחרים
ניכרת בראש ובראשונה בחומר הטקסטואלי:
שירי המשוררים היו נחלתו בלבד.
עם בחירתם הוא נדרש להתאים אותם
בהתאם למרכיבי השירה להלחנת שיר פופולרי,
כלומר חלוקה לבית ולפזמון חוזר, חזרות,
סימטריה או א־סימטריה, חלוקה מטרית (חוזרת ומשתנה),
ארגון רטורי הנסמך על מקצב פנימי, פרוזודיה, חריזה, מחזוריות ועוד.
מטרת המאמר היא לבחון את התמודדותו של היוצר
בכל אחד מהמרכיבים הללו
ולהראות את פתרונותיו המוזיקליים היצירתיים לאתגרים שניצבו בפניו.
המאמר פורסם בכרך י' בקובץ המחקרים "העברית שפה חיה"
עורכות: רינה בן־שחר וניצה בן־ארי
ויצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד
והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר
אוניברסיטת תל־אביב.
לקריאת המאמר יש ללחוץ כאן