לָלֶכֶת שֶׁבִי אַחֲרֵי שִׁירֵי אֵהוּד מָנוֹר: מִפְגָּשׁ לְתַלְמִידִים/וֹת
כשאהוד מנור כתב שירים לילדים, הוא חזר לילדותו בבנימינה, ולכן כינה אותה "ילדותי השניה". "מילותיו האישיות… הן קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים" (ועדת פרס ישראל, תשנ"ח, 1998). נוסף להיותו פזמונאי, מתרגם ושדרן, הוא כתב מילון מחורז ילדים, בו הוא מגדיר מילים בפשטות, האופיינית לו. אהוד […]
